גישה טיפולית

אופן עבודתי כפסיכולוג עם אנשים מתבססת על שילוב של מספר גישות בפסיכולוגיה, שילוב שניתן לסכמו בביטוי "פסיכולוגיה חיובית": הגישה האקזיסטנציאליסטית, הגישה הפסיכודינמית של מערכות-יחסים, והגישה הבודהיסטית. שילוב גישות אלו מסייע למטופל לבצע שינויים בחייו שיתרמו לתחושתו כי יש לו שליטה על מהלך חייו, על רגשותיו כלפי עצמו והעולם, ועל התוכן והמשמעות אותו הוא יוצק לחייו. טיפול זה מעודד ביצוע שינויים בכיוון של הגשמה עצמית ומעודד את המטופל למצוא ולהביא לידי ביטוי את משאביו היצירתיים ואת יכולתו לשלבם בחייו. התמהיל של שלושת גישות טיפוליות אלו יוצר מומנט "חיובי" המאפשר למטופלים להבין את הרקע לדרך פעולתם הנוכחית ומאפשר אימוץ של מחשבה והתנהגות חדשים שיביאו לביצוע שינויים משמעותיים בחיים.

     הגישה האקזיסטנציאליסטית בטיפול

הגישה האקזיסטנציאליסטית,  כפי שאני בוחר ליישם אותה בטיפול, רואה במטופל בעל יכולת אינהרנטית לבצע שינויים מהותיים בחייו. האדם, עלפי הגישה האקזיסטנציאליסטית, הוא יצור דינאמי השואף כל העת להגשמה עצמית ובעל מודעות להתהוותו ולדרך בה הוא מיישם את הפוטנציאל שלו.

בריחתו של האדם מאחריותו האישית לחייו ולמימושו העצמי וצמצום המרחב בו הוא רואה את עצמו כבעל יכולת לפעול על העולם נתפסת כמגבלה המונעת את התקדמותו וצמיחתו האישית. משום כך, הטיפול בגישה האקזיסטנציאליסטית מתמקד בסיוע למטופל לחוש את קיומו בעולם באופן אותנטי, איתור הפוטנציאל האישי והאפשרויות השונות העומדות לפניו במסגרת "קרקע הקיום" ממנה צמח, ויצירת סביבה המטפחת את תחושת השליטה בחייו.

המאבק  בין התחושה כי החיים באופן שאנו חיים אותם לוכדים אותנו וחוסמים את התפתחותנו, מצד אחד, והחרדה והפחד המתעוררים עם רצוננו לצאת מתוך תחושת הנשלטות אל ה"לא נודע," מצד שני, עלולים להוביל להתקבעות המצב הקיים, הימנעות מביצוע שינויים, ושמירת תחושת "האשמה הקיומית" כי חיינו מתבזבזים לשווא. טיפול פסיכולוגי בגישה האקזיסטנציאליסטית מתמקד במאבקים פנימיים אלו ומסייע למטופל לעצב נקודת מבט חדשה ומתוקנת על חייו הנובעת מתוך ביטוי רצונותיו וכוונותיו האישיות וטיפוח התחושה כי למטופל יש מחוייבות עצמית לפעול עליהם ולהביאם לידי ביטוי מעשי בחייו.

     הגישה הטיפולית של רולו מאי(Rollo May)  

ד"ר רולו מאי, פסיכולוג אמריקאי, נחשב לאבי הגישה האקזיסטנציאליסטית בארה"ב. מאי שבראשית דרכו הוכשר כפסיכואנליטיקן הושפע במהלך עבודתו כפסיכותרפיסט מהתאוריה האקזיסטנציאליסטית הארופאית ולמעשה הפיח בה רוח חיים שיישמה את רעיונותיה הפילוסופיים של גישה זו לעבודת הטיפול המעשית. עבודתו בתחום ואוסף הרחב של מאמריו וספריו תרמו רבות לשילוב גישתו הייחודית לטיפול בעבודתם של פסיכותרפיסטים רבים בארה"ב ובעולם. להלן מספר נקודות המייצגות את רעיונותיו לגבי מטרות ואופן הטיפול הפסיכולוגי בעידן המודרני.

מהלך החיים בחברה המודרנית, לפי מאי, מעמיד במבחן מתמיד את הערכים והמטרות של האדם הפרטי. השינויים שחלו בחברה במאה השנים האחרונות המעודדים תחרותיות והסתמכות על האדם הפרטי מחייב את היחיד להתאים את מערכת הערכים האישית שלו באופן שאינו מתחשב בהכרח באחר ומוביל במקרים רבים לתחושת ניכור, עוינות, ובדידות. במקרים רבים, אנשים בוחרים להתמודד עם תחושות שליליות אלו באמצעות שימת דגש על קבלתנו ע"י החברה ואימוץ גישה קונפורמית לחיים. מאי קובע כי נסיון זה לסתור את תחושת הניכור והתחרותיות ע"י מתן עדיפות ו"הצטרפות" למערכת הערכים של החברה תוך ויתור על מערכת הערכים האישית מביא בסופו של דבר לתחושת ניכור עצמית, חוסר שביעות רצון, וחוסר סיפוק אישיים.

מאי טוען כי החברה המודרנית מדגישה את ההגיון והמחשבה ורואה בהם כבעלי יכולת לפתור את כל בעיותינו. גישה זו של החברה המודרנית מונעת מאיתנו להביא לידי ביטוי את רגשותינו ותחושותינו הפנימיות ומביאה להתהוותו של פיצול בין המחשבה לרגש תוך העדפת הראשון על האחרון. הדרך המתאימה להתמודד עם קשיי החיים, לפי מאי, משלבת בין שני גורמים אלו ומאחדת אותם באופן הביטוי של אישיותנו והתנהגותנו.

מאי מייחס להתפתחות החברה בעידן המודרני את תחושותיו המתעצמות של היחיד כי הינו חסר כוח, ערך ,ויכולת אישית להתמודד ולשנות את העולם שסביבו, עולם הפועל בהשראת חברות ענק, איגודים, וממשלות "כל יכולות." תחושת חוסר אונים זו של היחיד אל מול בעלי הכוח הגדולים בחברה תורם לתחושה האישית כי ליחיד אין שליטה ממשית על מהלך חייו, ייעודו, וגורלו. תחושת חוסר האונים האישית תורמת לאובדן נקודת המבט הבסיסית המאפיינת את האנושות והרואה בפרט בעל משמעות מהותית ונבדלת לחייו ומחבלת במימוש הפוטנציאל האישי של היחיד. מאי טוען כי שינויים אלו שחלו בחברה המודרנית והשפעתם על היחיד מביאה לעיתים קרובות לתחושת ריקנות המונעת ע"י הימצאותנו בעולם שבו אין לנו יכולת, לכאורה, להשפיע באופן מרחיק לכת על עתידנו או להשפיע עליו באופן מהותי.

גישתו של מאי לטיפול הפסיכולוגי רואה ביחיד בעל יכולת ופוטנציאל לבצע שינויים בחייו ובחיי הסובבים אותו למרות תחושת חוסר האונים המאפיינת את החיים בעולם המודרני. המטרה בטיפול האקזיסטנציאליסטי, לפי מאי, היא להפוך אנשים החשים בודדים או "ריקים" לבעלי מודעות עמוקה יותר לפוטציאל ההתפתחות והצמיחה האישית שלהם. שינוי אפשרי זה בתפיסת העולם של המטופל בא לידי ביטוי בטיפול, ראשית, ע"י קבלת המטופל כאינדיבידואל בעל סיפור חיים ופוטנציאל הייחודיים לו. לצורך השגת מטרותיו האישיות של המטופל על המטפל, לפי גישתו של מאי, לראות ולהבין את נקודת המבט הפרטית של המטופל כ"אדם בעולם." טיפול מסוג זה אינו מתמקד בהכרח ב"בעיות המטופל" כפי שהן באות לידי ביטוי במציאות. המטפל שם את הדגש על האופן שבו התנסויות העבר של המטופל ושאיפותיו הסמויות והגלויות מאירים את מצבו בחיים כרגע ומסמנים את דרכו העתידית לעברה הוא הולך.

המטפל, לפי מאי, מביט על המטופל בהקשר רחב יותר של אדם המבצע בחירות והעדפות בחייו  באופן מתמיד, מתחייב לדרך, ומכוון עצמו בדרך זו. הקשר זה הינו דינאמי במהותו ואמיתי באופן מיידי כך שניתן לחוש אותו בכל רגע. נושאים מרכזיים בחייו של המטופל באים לידי ביטוי במערכת היחסים הטיפולית, בפרט כאשר מערכת יחסים זו היא אותנטית.

     גישת מערכות היחסים בטיפול (Relational Theory)

בעבודתי אני מאמץ מספר עקרונות של גישת מערכות היחסים המהווה מעין פלטפורמה שבאמצעותה ניתן לבצע שינויים בטיפול יחידני. גישת מערכות היחסים היא אחת הגישות המובילות כיום בטיפול יחידני בארה"ב השמה את מערכת היחסים בין המטפל והמטופל במרכז העשייה הטיפולית.

מערכת היחסים הנבנית בין המטפל והמטופל משמשת כמוקד המייצר התנסויות חדשות-ישנות במהלך הטיפול הנבחנות ונלמדות במסגרת הטיפול. החידוש בגישה טיפולית זו היא שמקורן של ההתנסויות הנחוות במהלך הטיפול אינו נתפס בהכרח כבא מעולמו הפסיכולוגי של המטופל בלבד, אלא כתוצר משותף של המטפל והמטופל. ראיית עולם זו של העבודה הטיפולית משחררת את המטופל מהתחושה הלא שיוויונית והמרוחקת הנהוגה בטיפול הקלאסי ומאפשרת לשני הצדדים לפתח מערכת יחסים טיפולית הקרובה יותר למערכות יחסים חיצוניות לטיפול אותם חווה בעבר וחווה כיום המטופל. עוצמת הטיפול בגישה זו נעוצה בעובדה כי מערכת יחסים כזו, בין מטפל למטופל, מזמינה למעשה את התרחשותם של אירועים והתנסויות המביאים לידי ביטוי רגשות רבים המשולבים באירועים אלו תוך כדי הטיפול.  התנסויות אלו בטיפול מאפשרות למטופל ללמוד על הנושאים המרכזיים איתם הוא מתמודד ועל הדרך בה הוא מביא נושאים אלו לידי ביטוי במערכות היחסים שלו.

שימוש בעקרונות הטיפוליים של הגישה של מערכות יחסים במסגרת של טיפול המוגדר כאקזיסטנציאליסטי מעצימה את חווית המטופל מהטיפול ומחזקת את יכולתו להוביל שינויים חיצוניים  ופנימיים במהלך חייו ובדרך בה הוא מביט על הוויתו בעולם.

     הגישה הבודהיסטית

תרומתה של הגישה הבודהיסטית לטיפול הפסיכולוגי ולחברה המערבית בכלל הולכת וגוברת בשנים האחרונות. פנייה זו לפילוסופיות המזרח ע"י פסיכולוגים ואנשים פרטיים מתחזקת כיון שגישות אלו מוסיפות מימד של רוחניות הנעדר מרוב הגישות הטיפוליות המסורתיות בפסיכולוגיה. הגישה הבודהיסטית נותנת מענה רחב לא רק לשאלות הבסיסיות לגבי מהות קיומנו אלא גם מטווה דרך חיים שניתן לסגל באופן אישי ותורמת להפחתת ה"סבל האנושי."  הפילוסופיה הבודהיסטית משתלבת יפה עם הגישה האקזיסטנציאליסטית במספר מישורים ונותנת כלים, למטפל ולמטופל , המקלים על ביצוע תהליכי השינוי תוך התאמת נקודת המבט על החיים. להלן מספר עקרונות בסיסיים מהפילוסופיה הבודהיסטית שניתן ליישמם בתהליך הטיפול הפסיכולוגי וכראיית עולם.

בבסיס הגישה הבודהיסטית עומדות "ארבע האמיתות הנאצלות."  עקרונות אלו פשוטים לכאורה אך הם מקיפים חלק נרחב מההוויה האנושית:

1. לחיות משמעותו גם לסבול
החיים הינם רצופי סבל. הסבל האנושי הוא חלק בלתי נפרד  ובלתי נמנע מההוויה האנושית. כיון שתפישתנו את העולם בנויה ומבחינה באמצעות הסתכלות דו-קוטבית על החיים כך גם יכולתנו לאהוב היא זו שמאפשרת לנו להתאבל על אובדן, ויכולתנו לחוש בכאב היא זו המאפשרת לנו לחוות תחושות נעימות. קיומם התלוי של הפכים בעולם זה לצד זה, החושך והאור, המלא והריק, הוא זה שאינו מאפשר לנו, בני האדם השייכים לבריאה, להתחמק מצדדיה השונים של ההוויה הכוללים גם סבל ואי נוחות. עצם קבלת עובדת חיים זו לא רק באופן שכלי אלא מתוך ידיעה שלמה - כדרך חיים, מפחיתה את סבלנו הקיומי ומאפשרת לנו להתמודד עם פחדים וחרדות שהם מנת חלקם של אלו הבוחרים לחיות את החיים במלואם ובאותנטיות.

2. הסבל האנושי מונע ע"י הנטייה להיצמדות
היצמדות אוattachment  באנגלית באים מהמושג הבודהיסטי trishna  המכיל מספר משמעויות: צמא, תאווה, רעב, היקשרות, או היצמדות למה שאינו משתנה. כאשר אנחנו מתעלמים מהעובדה כי כל הדברים בעולמנו הם לא מושלמים, לא שלמים, לא נצחיים, או פגומים במידה זו או אחרת כך אנחנו גם נוטים להיצמד או להיקשר אליהם בתקווה כי כך נהפוך לשלמים, מושלמים, וניצחיים. הנטייה האנושית להיצמדות מתאפיינת בהתחמקות מעובדות החיים הפחות נעימות לנו כדי להימנע מתחושות של פחד וחרדה המאפיינים התבוננות מציאותית יותר. ההוויה האנושית "נצמדת" למה שלא משתנה ונשאר קבוע גם אם בחירה זו גורמת לנו להרגיש לא מאושרים או לא מסופקים. כך אנחנו נוטים להתמזג עם אנשים, תפיסות עולם, זהות, ורעיונות לגבי עצמנו המספקים לנו תחושה מוטעית של בסיס, נפח, או נוכחות שבלעדיהם היינו חשים ריקים מתוכן. שתי הגישות, הבודהיסטית והאקזיסטנציאליסטית, רואות בנטיית ההיצמדות מקור לסבל וחוסר התחברות אמיתי לדרך העולם ולדרכנו אנו.

3. תרגול אי-היצמדות להפחתת הסבל
הגישה הבודהיסטית רואה ביכולת ובתרגול "אי-היצמדות" באמצעות מדיטציה ואימוץ דרך חיים נזירית כדרך לביטול הסבל האנושי. החיים בחברה המערבית אינם מאפשרים אימוץ צורת חיים בודהיסטית נזירית המתאפיינת בהקדשת רוב שעות היום לתרגול התרחקות פיזית ורגשית ממאווים ודחפים המעודדים היצמדות. למרות זאת, אנו יכולים לבחור באימוץ הגישה הבודהיסטית במימדים שונים של חיינו וליישם רעיונות אלו באופן פשוט בחיי היומיום. למשל, אנו יכולים לפתח גישה אישית המפחיתה את נטיותינו הנרקסיסטיות (היצמדות ל"עצמי" שלנו ולזהותנו) ע"י הסתכלות צנועה ורחבה יותר על משמעות קיומנו כחלק מן העולם. בתרגום "האמת הנאצלה" של הפחתת הסבל לגישה האקזיסטנציאליסטית ניתן לומר כי תרגול אי-ההיצמדות שלנו למי שאנחנו ולמה שאנחנו רוצים להיות (מתוך פחד וחרדה קיומיים) יכול לבנות תחושת חירות שבה נהיה פתוחים לגלות את מי שאנחנו באמת.

4. קיימת דרך להפחית את הסבל האנושי
הדרך הבודהיסטית להפחתת הסבל מונה שני שלבים בסיסיים דרכם יש לעבור כדי להגיע להארה המשחררת מסבל.

א. אימוץ הגישה הנכונה
שלב זה כולל את ההבנה של טבע הדברים בעולם והשלמה עימם ללא התעלמות מהמציאות. בפרט, השלמה עם חוסר הקביעות של דברים בחיים, חוסר שלמותם, ופגיעותם. קבלת ההנחה כי סבלנו האנושי מונע ע"י נטייתנו להיצמד לדברים, נטייתנו להיות שיפוטיים וביקורתיים, נטייתנו להשליך שנאה על אחרים, ונטייתנו לתפוס את הווית העולם באופן תמים ותוך התעלמות מטבע הדברים

ב. אימוץ השאיפה הנכונה
שלב זה מתייחס לאימוץ רצון אמיתי וכן של האדם להשתחרר מכבלי ההיצמדות, הביקורתיות והשיפוטיות, הנטייה לשנוא, והנטייה להתעלמות. הגישה האקזיסטנציאליסטית בטיפול  משתלבת יפה בתרגול בודהיסטי זה ע"י הגדרת תפקידיהם של המטופל והמטפל כמחוייבים לעמוד מול הפחדים והחרדות המתעוררים מחשיפת האמת של המטופל ואימוץ גישה אסרטיבית ופעילה כדי להפוך את המטופל למודע יותר כלפי המציאות המביאה לסבלו.

הגישה הבודהיסטית מגדירה שלושה תרגולים או הנחיות מעשיות המקדמות את הפרט במאמצו להפחית את הסבל.

א. התכוונות נכונה בדיבור
הדיבור נתפס בגישה הבודהיסטית ככלי שבאמצעותו חוסר המודעות שלנו מתבטאת. במסגרת זו, על המתרגל להפוך למודע יותר לתוכן דבריו ולהפחית את השימוש בשפה הפוגעת באחרים והוצאת אנרגיה על דיבורי סרק, חסרי תכלית. העיקרון כאן הוא להפוך ליותר אותנטי במערכת היחסים עם אנשים אחרים תוך נסיון לקבל את הצדדים הפחות נעימים באחרים תוך היכרות עם אותם צדדים, כביכול שליליים, בתוכנו.

ב.פעולה נכונה
זהו תרגול מוראלי בבסיסו המנחה להימנע מפגיעה פיזית באחרים. הבודהיזם רואה פגיעה כלשהי באחרים כפעולה שמביאה בסופו של דבר לפגיעה בעצמי.

ג.התמלאות בחיים
מטרתו של תרגול זה היא להגיע לחיים מלאי חייות דרך בחירה בצניעות, מודעות ערה, אי-אנוכיות, ותוך מיעוט הפגיעה באחרים. התנהגות המתאפיינת באנוכיות "משחירה" את הנפש ואילו התנהגות המתחשבת באחרים (לא רק בני אדם) מאירה אותם.